סוכרת מסוג 2

מהי סוכרת מסוג 2 וכיצד מטפלים בה?

דניאל שפיץ, חוליו וינשטיין-היחידה לסוכרת, מרכז רפואי ע"ש א.וולפסון.

הפחמימות הנן אחד מאבות המזון הנחוצות לפעילות תקינה של גוף האדם. כמו השומנים והחלבונים, גם הפחמימות מאפשרות אספקת אנרגיה לכל מערכות הגוף ובעיקר למערכת השרירים (שרירי השלד, שריר הלב), מערכת העצבים (מוח) ואין למעשה תא בגוף היכול להתקיים ללא אספקת סוכר. הפחמימות מסופקות לגוף עם המזון, כמו כל אבות המזון וזה קורה לאחר תהליך של עיכול בו המזון עובר לעיסה בליעה פירוק על ידי אנזימים ולבסוף ספיגה המתרחשת במעיים. גלוקוזה היא חד סוכר והיא הפחמימה היחידה המסוגלת להספג בתאי הגוף ולהשתתף בתהליך של חלוף החומרים ויצירת אנרגיה. גלוקוזה יכולה להגיע לזרם הדם לאחר שנספגת בתהליך העיכול במעיים אך יכולה להיות גם מיוצרת בגוף מפירוק של רב סוכר.
גוף האדם מסוגל לשמור על רמת סוכר פחות או יותר אחידה על מנת למנוע מצב של חוסר או עודף סוכר בכל רגע נתון. המנגנון המאפשר שמירה על רמת סוכר אחידה הנו מורכב וכולל:

1) הורמונים – אלה הם חלבונים המופרשים לזרם הדם מתאים מסוימים. קיימים הורמונים רבים אך אלו המשחקים משחק מכריע במחלת הסוכרת הם: א) אינסולין – הורמון המופרש מתאי בטא בלבלב. הורמון זה, על ידי התקשרותו לקולטן הנמצא על פני התאים מאפשר חדירתו של הסוכר לתא. ככל שכמותו ופעילותו של האינסולין תהיה גדולה יותר, כן תפחת כמות הסוכר בדם מאחר וזה יעבור לתוך התאים. ב) גלוקגון – הורמון נוסף המופרש מתאי אלפה בלבלב. פעילותו של הורמון זה הפוכה לאינסולין שכן הוא גורם להעלאת רמת הסוכר בדם על ידי פירוק רב סוכר בכבד לחד סוכר. ג) אדרנלין - הורמון נוסף המופרש על ידי בלוטות מסוימות הנמצאות ביותרת הכליה. גם הורמון זה מסוגל לפרק רב סוכר ולגרום לעלית הסוכר בדם. פעילותו של הורמון זה מתרחשת בעיקר במצבי דחק כאשר יש צורך בעליה מיידית של סוכר בגוף.

2) קולטנים לאינסולין - אלה הם אתרים זעירים על פני דופן התאים המסוגלים להתקשר לאינסולין ורק לאחר יצירת קשר זה, תתאפשר חדירה של סוכר לתאים.

3) גלוקוניאוגנזיס: יכולת של הכבד לייצר סוכר, ולהזרים אותו לדם- זהו מנגנון אשר באמצעותו מסוגל הגוף לשרוד תקופה ארוכה של צום, מבלי שרמת הסוכר בד תרד. בחולי סוכרת מנגנון זה פועל גם כאשר אין בו צורך ועל כן חולי סוכרת הם "יצרני סוכר בעודף".

על רקע כל אלו, מתחילה עלית סוכר בדם ומעל ערך מסוים המצב מהווה בעיה בריאותית המחייבת אבחון וטיפול של מחלת הסוכרת.
מדוע חשוב כל כך שרמת הסוכר תשאר תמיד בטווח הנורמה? ובכן, חסר סוכר בדם מפחית גם את יכולת אספקת הסוכר לתאים ועלול לגרום להם לסבל ולנזק, במיוחד עבור אותם רקמות, כמו המוח למשל,הזקוק לאספקה סדירה וחיונית מאוד של סוכר.חסר של סוכר במוח עלול להוביל לנזק מוחי בלתי הפיך ואף למוות. גם עודף סוכר בדם אינו בריא שכן, הוא פוגע בכלי הדם. בגוף נמצאת כמות גדולה מאוד של כלי דם, חלקם גדולים (אבי העורקים, כלי דם כליליים בלב, כלי דם בגפיים, במוח וכו') וחלקם קטנים (רשתית בעיניים, כליות, עצבים ועוד) . פגיעה בכלי דם אלה גורמת לנזק, בחלקו בלתי הפיך, ומאיץ תהליכים של טרשת העורקים (אתרוסקלרוזיס).
רמת סוכר בדם תקינה בצום היא בין 70 ל-100 מ"ג/דצ"ל. רמת סוכר בין 100 ל - 125 מג/דצ"ל מהווה מצב ביניים העלול להוביל להופעת סוכרת. כאשר נמדדת רמה של סוכר בצום מעל 126 סוכר מג/דצ"ל, בלפחות שתי הזדמנויות שונות, יש לאבחן סוכרת ( Diabetes Mellitus ) .
סוכרת מסוג 2 ( Type 2 Diabetes mellitus ) היא אמנם מחלה אופיינית לגיל המבוגר אך בעשור האחרון היא מופיעה גם בילדים. מחלה זו מהווה עיקר מקרי הסוכרת בעולם, כ- 90 אחוז מכלל הסוכרתיים. בעבר סוכרת זו נקראה "סוכרת שאינה תלויה באינסולין" שכן, בהופעתה לא נצפה חסר באינסולין ולעיתים אף נמדד בעודף. מאחר ואין חסר באינסולין אין גם צורך לספק אינסולין, בתחילת המחלה, כפתרון טיפולי ומכאן השם "סוכרת שאינה תלויה באינסולין".
אם כך, מהי הבעיה בסוג זה של סוכרת? סוג זה של סוכרת, ממנו סובלים רוב חולי הסוכרת בעולם, מאופיין בקושי ויעילות מוגבלת של תפקוד האינסולין ברמת התאים. מצב זה מכונה "תנגודת לאינסולין".למרות שלא מדובר בחסר של אינסולין, הרי שפעולתו מוגבלת ולא מצליחה להכניס את הסוכר מהדם לתאים ובצורה זו להפחית את רמתו בדם. עם התקדמות המחלה, גם כמות האינסולין שמסוגל הגוף לייצר, הולכת ופוחתת. במצב זה, יש מעט אינסולין ואיכותו ירודה. יכולתו המוגבלת להתקשר לקולטנים שלו על פני התאים מביאים לידי כך שרמת הסוכר תעלה. תהליך זה הנו תהליך היכול להיות איטי ולהתמשך במשך חודשים ושנים עם "זחילה" כלפי מעלה של רמת הסוכר בדם.

מדוע הסוכרת מסוכנת ומהם הנזקים שלה?

כפי שצוין לעיל, עודף סוכר בדם גורם לפגיעה בכלי הדם ומאיץ את תהליך טרשת העורקים והיצרויות שלהם. מעבר לסוכרת ככל שיהיו נוכחים יותר גורמי סיכון הקשורים לאורח חיים לא בריא ועליה במשקל (הפרעה בשומני הדם, יתר לחץ דם וכו' ) כן יגבר קצב התפתחות טרשת העורקים.
כלי דם קיימים בכל מקום בגוף וכך מתאפשרת אספקת הדם לכל הרקמות. חסימה של כלי הדם תגרום לנזק לרקמה המקבלת דם מאותו כלי דם. הפרעה וחסימה של כלי דם לאברים חיוניים יותר תגביר את הנזק שבחלקו עלול להיות גם בלתי הפיך.
מחלקים את כלי הדם לגדולים (עורקים כליליים בלב, עורקי במח, אבי העורקים וכו') וכן עורקים קטנים ( רשתית העיניים, כליות ועצבים) :
סוכרת הפוגעת בכלי הדם הגדולים מעלה את הסיכוי למחלות לב וחסימות של כלי דם כליליים עם ריבוי אירועים של אוטם שריר הלב. חסימות חלקיות של כלי דם אלו יגרמו לתעוקת חזה עם צורך בביצוע צנתורים ופתיחתם של עורקים אלה (בלונים תומכנים וכו') . ההתפתחות הטכנולוגית בטיפול במצבים אלה דורשת משאבים כלכליים מאוד כבדים ומשרדי הבריאות בעולם המערבי הולכים ומתקשים לעמוד בנטל הכלכלי הזה. פגיעה בכלי דם גדולים במוח מגדילה את הסיכוי לאוטם מוחי ושטפי דם מוחיים. ארועים אלה גורמים לעיתים קורבות לנכות בגלל שיתוקים. גם במקרים אלה, הנכות של חולים אלה מהווה נטל כלכלי כבד מעבר לסבל האישי. טרשת העורקים עצמה מעלה את הסיכוי להופעת יתר לחץ דם המהווה גם הוא גורם סיכון להופעה של מחלות לב ואירועים מוחיים.
אחת הבעיות הקשות הנגרמות מסוכרת היא הפגיעה בכלי הדם הקטנים. מדובר בכלי דם זעירים הקשורים לפעילות תקינה של אברים חיוניים. הרשתית לדוגמא היא אבר אם כלי דם כאלה וזאת הסיבה לריבוי מקרי עוורון בקרב סוכרתיים. חולים אלה זקוקים למעקב צמוד ואפילו בשלבים מסוימים, טיפולי לייזר המיועדים למנוע את המשך היווצרות הנזק. אבר מטרה נוסף הוא הכליה שם מתבצעת פעולה עדינה של סינון הדם והרחקת רעלים מהגוף. סינון זה נפגע בגלל הסוכרת ואחד הסימנים הראשונים הוא הופעה של חלבון בשתן. בהמשך, במידה והבעיה לא מטופלת חלה בדרך כלל ירידה בתפקוד הכליתי עד למצב של אי ספיקת כליות סופנית המצריכה טיפול קבוע בדיאליזה. רקמה חיונית נוספת המהווה מטרה לסיבוכים מסוכרת היא מע' העצבים ההיקפית. פגיעה בסוגים שונים של עצבים עלולה לגרום לתסמינים שונים ובעיקר להפרעות בתחושה מחד ועודף תחושה מאידך. התסמינים מתבטאים בדרך כלל בירידה ולפעמים אף בחוסר תחושה (בעיקר ברגליים) המפחית את ההגנה הטבעית לפגיעה ומעלה את הסיכוי להופעה של שינוי צורת הרגליים, הופעת פצעים קשי ריפוי – רגל סוכרתית עד למצב של צורך בקטיעה. חולים אלה סובלים לעיתים מכאבים עזים וממושכים , בעיקר ליליים. פגיעה משולבת במערכת העצבים וכן כלי דם המובילים דם לאבר המין הגברי עלולה לגרום לירידה בתפקוד המיני בגברים עם הפרעות בזיקפה.

מהם עקרונות הטיפול בסוכרת מסוג 2?

איזון טוב של רמות הסוכר, במיוחד מייד עם פרוץ הסוכרת, עשוי להקטין משמעותית את הסיכוי להופעת סיבוכים של סוכרת עתידיים. חולי סוכרת ששמרו על איזון קפדני של רמות הסוכר בדמם במשך עשרות שנים, כמעט ולא סבלו מסיבוכי סוכרת. אחת הבעיות בטיפול במחלה כרונית ואסימפטומטית,(שאינה כואבת), כמו סוכרת, יתר שומנים בדם ויתר לחץ דם, היא שהלוקה בה, אינו חש רע באופן מיידי מהמחלה. אדם אשר רמת הסוכר בדמו גבוהה מעט מהרצוי, אינו חש בדרך כלל שום סימפטום. היעדר סימפטום, במקרה זה, אינו מהווה יתרון כי אם להיפך, חסרון גדול. באם היה אדם עם רמת סוכר בדמו סביב 200 מג.\ד"ל חש ברע, למשל: סובל מכאב ראש בלתי נסבל או מהפרעה חדה בראייה, או מירידה ניכרת בשמיעה, או משיתוק בגפיים אזי, מהר מאד היה דואג לנרמל את רמת הסוכר בדמו, על מנת להפסיק לסבול מהסוכר הגבוה בדמו. אבל, המציאות מוכיחה שבמרבית המקרים,אדם עם סוכרת בלתי מאוזנת, לטוב או לרע, אינו סובל מכאב ראש, רואה ושומע היטב ומסוגל להזיז את הגפיים ללא קושי. על כן, רבים הם החולים שאומרים לנו:" דוקטור, מדוע אתה כה כך דואג? אני מרגיש מצוין." הדאגה נובעת מהידיעה שלאורך זמן, סוכרת בלתי מאוזנת, גם כאשר אינה כואבת כרגע, עלולה לכאוב בעתיד, והדרך הטובה ביותר למנוע את הסיבוכים העתידיים היא לאזן, עד כמה שניתן, את רמות הסוכר הגבוהות. על מנת לדעת באיזו מידה הסוכרת מאוזנת, ניתן כמובן למדוד במהלך היממה את רמת הסוכר, לפני וגם אחרי הארוחות. שיטה זו היא חשובה וחיונית, במיוחד עבור אותם אנשים המטופלים טיפול אינטנסיבי, אולם לוקה בלפחות, שני חסרונות. הראשון, קשור בצורך בדקירה חוזרת, יום יום. השני בעובדה שהתשובה המתקבלת משקפת את רמת הסוכר באותה נקודת זמן שבה נבדקה בלבד. מאחר ורמת הסוכר משתנה כל הזמן, עולה ויורדת בהתאם לגורמים רבים של חיי השגרה, ומאחר ומקובל לבצע רק מספר מוגבל של בדיקות עצמיות ביממה, קשה להסיק רק מבדיקות אלו האם הסוכרת מאוזנת כרצוי או לא. על מנת להשלים את התמונה ולהבין טוב יותר את מידת איזון הסוכרת יש צורך לבצע בדיקת דם - HbA1c , (המוגלובין מסוכרר). הסוכר זורם בתוך צינוריות הדם, יחד עם ההמוגלובין (הנמצא בתוך הכדוריות האדומות). תוך כדי זרימה בדם, הם נוגעים אחד בשני, הסוכר וההמוגלובין. כתוצאה מנגיעה זו, מתרחש שינוי ביוכימי בהמוגלובין, הנקרא גליקוזילציה. כתוצאה מגליקוזילציה זו, נוצר המוגלובין אחר, שונה מזה שנמצא בתוך הכדוריות האדומות, הנקרא HbA1C הניתן לכמת אותו בבדיקת מעבדה פשוטה. ככל שרמת הסוכר גבוהה יותר, כך ייווצר יותר המוגלובין מסוכרר. גוף האדם מייצר כדוריות אדומות שחיות כ 3-4 חודשים בממוצע. הכדוריות ה"זקנות" מתות ובמקומן מייצר הגוף חדשות. על כן, כאשר אנו בודקים את ההמוגלובין המסוכרר, אנו יודעים, כמה סוכר "פגשה" הכדורית האדומה במשך חייה, 3-4 חודשים אחרונים. אדם ללא סוכרת, שרמת הסוכר בדמו תקינה, כלומר נעה בין 70 ל 140 מ"ג\ד"ל, רמת ההמוגלובין המסוכרר שלו תהיה בין ל 4 ל 6 % מסך ההמוגלובין הרגיל. לעומתו, אדם עם רמת סוכר בדמו סביב 200 מ"ג\ד"ל, ההמוגלובין המסוכרר שלו תהיה סביב 8%. זוהי הבדיקה האמינה ביותר לצורך הערכת איזון הסוכרת ומומלץ לבצעה 2-3 פעמים בשנה.

כיצד מטפלים?

1) שינוי אורח חיים
לפני החלטה על הצורך בטיפול תרופתי יש לוודא האם מוצה ויושם אורח החיים הולם:
א) משקל - במרבית החולים קיים צורך להפחית ממשקל הגוף ולשאוף להגיע למשקל הרצוי. אין חובה להגיע למשקל אידיאלי ואין כל כוונה להפוך את חולי הסוכרת לדוגמנים. הניסיון מוכיח כי הפחתה של המשקל ההתחלתי ב 5-10 אחוזים בלבד, מספיקה במרבית המקרים לשפר משמעותית את רמות הסוכר בדם, כמו גם את ערכי לחץ הדם ומדדים מטבוליים רבים נוספים. לדוגמא, אדם השוקל 100 ק"ג, אם יצליח להפחית בין 5 ל 10 ק"ג, מצבו הבריאותי ישתפר מאד, גם אם עדיין לא הגיע למשקל האידיאלי. הדבר נכון לגבי חולי סוכרת חדשים ובמקרים רבים, גם לגבי חולים ותיקים.
ב) פעילות גופנית – זו "שורפת" קלוריות ועוזרת בירידה במשקל. בנוסף פעילות גופנית מאפשרת פעילות וניצולת טובה יותר של אינסולין עם שפור באזון הסוכרת. פעילות גופנית צריכה להיות אארובית, כלומר מאמץ גופני שיגרום לקיצור אורך השריר בזמן התכווצותו (הליכה, ריצה, שחיה, רכיבה על אופניים, ריקודים וכו'). יש להקפיד על ביצוע רציף של פעילות זו במשך 30- 40 דקות.
התחלת פעילות גופנית כזו מצריכה בדיקות רפואיות להערכת סיכון בביצוע פעילות זו.
הרפואה הקונבנציונאלית ממליצה על אימוץ אורח חיים בריא כטיפול ראשון, במקביל או אף בטרם מתחילים טיפול תרופתי. הרפואה הקונבנציונאלית ממליצה גם על טיפול זה לא רק עם פרוץ הסוכרת כי אם גם בהמשך, ולהתמיד בה לכל החיים. השיפור הבריאותי הניתן להשיג באמצעות אימוץ אורח חיים בריא עשוי להיות במקרים רבים, מרשים ביותר. חולים עם סוכרת חדשה יכולים להיות מאוזנים היטב ללא טיפול תרופתי, כאשר מקפידים על אורח חיים בריא ויותר מכך, חולי סוכרת ותיקים, המטופלים לעיתים במספר רב של תרופות, כולל אינסולין, יכולים להיפטר ממרבית התרופות ואף מכולן, כולל אינסולין, במקרים לא מעטים.
לא מעט חולי סוכרת בלתי מאוזנים, למרות הטיפול התרופתי, פונים לטיפול בקרב "מומחים" שונים, מהרפואה ה"אלטרנטיבית". לאחר תשלום נאה, מקבלים חולים אלו טיפול אלטרנטיבי יחד עם המלצה חמה לשינוי אורח החיים, זהה לזו של הרפואה הקונבנציונאלית. שינוי אמיתי באורח החיים מלווה, כאמור, בתוצאות טובות. המטפל האלטרנטיבי כמובן זוקף את ההצלחה לטיפולו, כאשר הסיבה האמיתית להצלחת הטיפול כרוכה בירידה משמעותית במשקל ובביצוע פעילות גופנית, ללא כל קשר לטיפול.

2) טיפול תרופתי
מדובר בקבוצת תרופות אשר מטרתן להוריד את רמת הסוכר בדם.
*יעילות ובטיחות: התרופה האידיאלית לטיפול בסוכרת צריכה להיות כמובן יעילה, כלומר להוריד משמעותית את ממוצע הסוכר בדם, כפי שנמדד על ידי ה HbA1C, (לפחות 0.5%), אך גם בטוחה, כלומר עם כמה שפחות תופעות לוואי. בנוסף, מצפים היום מתרופה לטיפול בסוכרת להשפעה חיובית על תכונות נוספות:
*משקל גוף: יש היום תרופות לטיפול בסוכרת העלולות לגרום לעלייה במשקל, אחרות לירידה במשקל וגם כאלו אשר השפעתן על המשקל היא ניטרלית. עדיפות לתרופות שאינן משמינות, ובשמנים, אלו העשויות לגרום לירידה במשקל.
*היפוגליקמיה: זו ירידה מסוכנת של רמת הסוכר בדם ואחד הסיבוכים השכיחים והמסוכנים של חלק מהתרופות לסוכרת. עדיפות כמובן לתרופות אשר אינן גורמות להיפוגליקמיה.
*מניעת עלייה ברמת הסוכר לאחר הארוחה: מרבית חולי הסוכרת סובלים מעלייה חריגה ואף מסוכנת ברמת הסוכר בדם לאחר הארוחה. תרופות מסוימות, המתחילות לפעול את פעולתן במהירות, מסוגלות למנוע או למתן עלייה זו.
*השפעה על הלב וכלי דם: יותר מ 60% מחולי הסוכרת נפטרים עקב מחלות לב, מוח וכלי דם גדולים. התרופות לטיפול בסוכרת אמורות להעניק הגנה מפני מחלות קשות אלו, ובודאי לא להחמירן, מעבר ליכולתן להוריד את רמת הסוכר בדם.
*שמירה על מסה של תאי ביטא: תרופות מסוימות עלולות לדלדל את מספר תאי הביטא בלבלב ואף לדרדר את תפקודם. מצב זה אינו רצוי ועל כן קיימת עדיפות לתרופות המגנות על תאי הביטא או לפחות על כאלו שאינן מחמירות את תפקודן.
*מחיר: התרופות הותיקות הן זולות בהרבה מהחדישות, וכלולות כולן בסל שירותי הבריאות. החדישות, יקרות יותר ובזמן כתיבת שורות אלו, לא כולן מכוסות על ידי הסל.

התרופות-לפי שם גנרי ומסחרי:

1) מטפורמין=גלוקופג'=גלוקומין: תרופה ותיקה, הגורמת להפחתה בייצור הסוכר מצד הכבד. בשיטה זו, וככל הנראה גם באמצעות מנגנונים נוספים, נגרמת ירידה ברמת הסוכר בדם. התרופה יעילה ובטוחה. עלולות להופיע תופעות לוואי, בעיקר בימים הראשונים של נטילתה,מצד מערכת העיכול, כגון כאב בטן, שלשול, גזים. במרבית המקרים תופעות אלו חולפות אך לא מעט חולים, אינם מסוגלים להמשיך הטיפול בה לאורך זמן עקב תופעות לוואי אלו.רצוי לעקוב אחת לשנה אחר רמת ויטמין B-12 ולתקן במידת הצורך, מאחר והתרופה עלולה לגרום לחסר של ויטמין זה. בדרך כלל, אינה גורמת להיפוגליקמיה. על פי דיווחים שונים, השפעתה על הלב וכלי הדם טובה. אינה משפיעה לרעה על תאי ביטא ומחירה זול מאד. בישראל קיים רק מינון יחיד- 850 מ"ג. מותר לצרוך עד 3 כדורים ביום ורצוי ליטול לאחר הארוחה, עד כמחצית השעה.
2) גליבנקלמיד=גליבטיק=גלובן: גם זו תרופה ותיקה ואחת היעילות ביותר בהורדת סוכר, אם כי יעילות זו הולכת ופוחתת עם הזמן. המנגנון העיקרי אשר באמצעותו פועלת הוא השפעה ישירה על תאי ביטא בלבלב, סחיטתם והוצאת האינסולין הנמצא בתוכם. עלולה לגרום גם להיפוגליקמיה מסוכנת וממושכת וגם לעלייה במשקל. השפעתה על הלב וכלי הדם אינה לגמרי ברורה. מחקרים אחדים הראו סיכון לבבי מסוים ואילו מחקרים אחרים הראו יתרון בשמירה על הלב וכלי הדם. נראה כי השפעתה על מסת תאי הביטא מתבטאת בהרס מהיר יותר. התרופה ניטלת לפני הארוחה, כמחצית השעה, והמינון המרבי הוא עד 3-4 כדורים ביממה.התרופה זולה מאד.
3) גליפיזיד=גלוקורייט: תרופה דומה לקודמתה ומאותה המשפחה. היתרון שלה בכך שההיפוגליקמיה הנגרמת ממנה, נמשכת פחות זמן ועל כן היא פחות מסוכנת מבחינה זו. בנוסף, השפעתה מהירה יותר דבר שעשוי להשפיע על הסוכר העולה לאחר הארוחה. מחירה זול.
4) גלימפריד=אמריל: גם זו תרופה דומה לגלוקורייט ולגלובן ושלושתן שייכות לאותה משפחה המכונה: סולפוניל-אוריאה. האמריל היא יותר חדישה ובעלת יתרונות בהשוואה לחברותיה. ניטלת פעם אחת ביממה והשפעתה אחידה במשך כ 24 שעות. גורמת לפחות היפוגליקמיה ולפחות עלייה במשקל. בנוסף, יש לה פרופיל בטיחותי גבוה יותר בהקשר להשפעתה על הלב. מחירה יקר אך לאחרונה הוכללה בהנחה משמעותית בסל של כל קופות החולים.
5) רפגליניד=נובונורם: מבחינת מנגנון פעולתה, היא דומה לשתי התרופות הקודמות בכך שמוציאה אינסולין מהלבלב, אולם, בניגוד להן, תרופה חדישה זו, משפיעה מהר יותר ולפרק זמן קצר מאד, כ 4-5 שעות בלבד. זהו יתרון גדול, מאחר ונוטלים את התרופה בסמוך לארוחה, על מנת למנוע את עליית הסוכר המסוכנת המופיעה לאחר האוכל. מאחר וכעבור כ 5 שעות השפעתה דועכת, הסיכון להיפוגליקמיה קטן בהרבה בהשוואה לתרופות האחרות המוציאות אינסולין מהלבלב. זו תרופת הבחירה עבור אותם חולי סוכרת עם פגיעה כילייתית. מחירה יקר ואינה כלולה בסל שירותי הבריאות אך יחד עם זאת, הקופות מאפשרות את רכישתה בהנחה של כ 50%.
6) אקרבוז=פרנדאז: זו תרופה בעלת יעילות מוגבלת, אך לצד זה היא בעלת יתרונות רבים. מנגנון פעולתה מתבטא בכך שמאיטה את ספיגת הפחמימות במעי ועל יד כך מתמתנת העלייה של רמת הסוכר אחרי האוכל.היא ניטלת עם הביס הראשון של כל ארוחה. תופעת הלוואי העיקרית באה לידי ביטוי במערכת העיכול, "רעשים" בבטן, גזים, יציאות רכות ואף שלשול. באם מתחילים את נטילת התרופה במינון נמוך ומעלים אותו בהדרגה, ניתן לחסוך משמעותית חלק ניכר מתופעות אלו. התרופה אינה משמינה, אינה גורמת להיפוגליקמיה ואינה סוחטת את הלבלב. בנוסף, זו אחת התרופות הבודדות, מתוך כל התרופות לטיפול בסוכרת, שנמצאה לה יעילות משמעותית בהגנתה על כלי הדם בלב. מחירה יקר אך היא כלולה בסל ללא מגבלות, בכל הקופות.
7) רוזיגליטזון=אבנדיה=רוסיני: זו תרופה בעלת מנגנון ייחודי, אשר באמצעותו ניתן להוריד את התנגודת לאינסולין המהווה אחד היסודות של סוכרת מסוג 2. התרופה יעילה, אינה גורמת להיפוגליקמיה וקיימים רמזים על כך שמיטיבה עם תאי הביטא. השפעתה לאורך זמן נשמרת יותר מאשר תרופות אחרות, כגון גלוקופג' וגלובן. במקרים רבים גורמת לעלייה במשקל, לבצקות עקב אגירת נוזלים, ועל כן חל איסור לשימוש בה על ידי חולים עם אי ספיקת הלב בכל דרגות החומרה. בנוסף, עלולה התרופה לגרום לאנמיה ולשברים בעצמות הקטנות של הגפיים. המינון המקובל הוא בין 2 ל 8 מ"ג ביום, בדרך כלל בבקר וללא קשר לארוחה. התרופה יקרה אך כלולה בסל, אם כי עם מגבלות מסוימות. בשנת 2007 פורסמו נתונים בספרות הרפואית אשר מראים כי עלול להיות סיכון מוגבר לאוטם שריר הלב ואף למוות על רקע נטילתה. קיים ויכוח בקרב המומחים בנושא ובזמן כתיבת שורות אלו, התרופה אמנם לא הורדה מהמדפים על רקע זה, אך בארה"ב הומלץ לחולים שטופלו בה לעבור לתרופה אחרת מאותה משפחה- פיוגליטזון=אקטוס. זו מולקולה שונה הדומה לרוזיגליטזון אך בניגוד לה, הוכחה כיעילה ומגינה על שריר הלב וכלי הדם. הפיוגליטזון טרם הובא לישראל.
8) ג'נוביה: תרופה חדישה, יעילה, בעיקר בהורדת רמות הסוכר אחרי האוכל ובטוחה מאד. מנגנון פעולתה עובד על ניטרול חומר אנזימטי בשם DPP-4. פעולה זו גורמת לעלייה בהורמון הטבעי GLP-1, הנמצא בחסר בחולי סוכרת. בכך משיגים כמות גדולה יותר של אינסולין לצורך התמודדות טובה יותר עם רמת הסוכר הגבוהה, וגם ירידה בריכוז ההורמון גלוקגון, אשר בחולי סוכרת נמצא בעודף. התרופה אינה משמינה ואינה גורמת להיפוגליקמיה. בלבלב של חיות מעבדה נמצאה כמשפרת את מספרם ותפקודם של תאי ביטא. לא הוכחה עדיין תכונה זו בבני אדם. אין עדיין מספיק נתונים לגבי השפעת התרופה על הלב וכלי הדם. המינון המקובל הוא 100 מ"ג, פעם אחת ליום, ללא קשר לארוחות. זו תרופה יקרה, אשר טרם הוכללה לסל. למרות זאת, מרבית הקופות מאפשרות את רכישתה במסגרת הביטוח המושלם בכמחצית המחיר.
9) אקסנטייד=בייאטה: זו תרופה חדישה, הניתנת בהזרקה עצמית פעמים ביום. מכילה חומר דמוי ההורמון הטבעי GLP-1, הנמצא בחסר בחולי סוכרת. על ידי כך, משפרים את היכולת למנוע את עליית רמת הסוכר במיוחד אחרי הארוחות. התרופה מעלה את רמת האינסולין, הנמצאת בחסר בחולי סוכרת, ומדכאת את הרמה הגבוהה של גלוקגון. מדובר בתרופה מאד יעילה, אשר בנוסף להשפעתה המיטיבה על רמת הסוכר בדם, עשויה לתרום משמעותית לירידה במשקל וזה היתרון הבולט ביותר של תרופה זו בהשוואה למרבית התרופות האחרות. בדומה לקודמתה, עשויה לשפר את מספרם ותפקודם של תאי הביטא בלבלב, אם כי תכונה זו טרם הוכחה בבני-אדם. אינה גורמת להיפוגליקמיה. תופעות הלוואי שלה הן בעיקר בחילות, לעיתים גם הקאות. על מנת לצמצם תופעת לוואי זו, מתחילים במינון נמוך, 5 מ"קג פעמיים ביום ועוברים כעבור חודש למינון המקובל, 10 מ"קג פעמיים ביום. על פי דיווחים שונים, במקרים נדירים, עלולה התרופה לגרום לדלקת חריפה בלבלב. מסיבה זו, היא אינה מומלצת לשימוש עבור אנשים עם גורמי סיכון לדלקת בלבלב. אדם המטופל בתרופה, הנתקף לפתע בכאב בטן עז, חייב להפסיק את נטילתה ולפנות לרופא. נמצאות בשלבי פיתוח מתקדמים, וריאציות של תרופה זו הניתנות בהזרקה עצמית פעם ביום ואף אחת לשבוע.
10) אינסולין: טיפול המוכר מזה כ 90 שנים וגרם בזמנו למהפכה מבחינת הטיפול בסוכרת מסוג 1, שנדונו למוות בלעדיו. גם חלר ניכר של חולי סוכרת מסוג 2 מגיעים בשלב מסוים, לפעמים לאחר שנים רבות של סוכרת, למצב שתאי הביטא מפרישי האינסולין, אינם מסוגלים יותר לתפקד. זהו המקום להפסיק את הטיפול בכל אותן תרופות המגרות את הלבלב להפרשת אינסולין ולהתחיל טיפול באינסולין. עד היום, אינסולין ניתן בהזרקה. ניסיונות מתן האינסולין דרך משאפים לריאות הופסק מסיבות שונות. האינסולין, הוא התרופה היעילה ביותר להורדת רמת הסוכר בדם. זהו חומר טבעי, שהגוף מייצר בעצמו ובקרב חולי סוכרת נמצא בחסר. עלול לגרום להיפוגליקמיה ולעלייה במשקל. בעבר,היו מפיקים את האינסולין מלבלבים של עגלים, חזירים וחיות שונות.אולם היום אינסולין מיוצר בשיטות ביוטכנולוגיות ללא צורך במיצוי לבלבים של בעלי חיים. קיימים סוגים שונים של אינסולין הנבדלים ביניהם במשך פעילותם ובמהירות תחילת פעולתם לאחר ההזרקה. ישנו אינסולין שפעילותו מידית אך משך הפעילות קצר מאוד. אחרים, משך פעילותם ארוך מאוד אך מתחילים לעבוד באיחור. ניתן היום לשלב טיפולים בתכשירי אינסולין שונים, הכל לפי אופי המחלה ורמות הסוכר הנמדדות במהלך טיפול זה. בשנים האחרונות פותחו אנלוגיים של אינסולין, קצרים ומהירים כגון: הומלוג-ליספרו, נובורפיד ואפידרה, לצד אנלוגיים ארוכי טווח ואיטיים, כגון:לנטוס ולבמיר. תכשירים חדישים אלו מתאפיינים בפחות נטייה להיפוגליקמיה ואולי אף לעלייה פחותה במשקל. בנוסף לאלו, קיימות תערובות מוכנות של אינסולין מהיר ואיטי באחוזים שונים ומגוונים.

בדרך כלל אינסולין ניתן עם מזרקים אוטומטיים מיוחדים אך ניתן היום, לפי הצורך להזריק אינסולין עם משאבת אינסולין. זהו מכשיר שניתן לתכנת אותו מראש למתן הזרקה רציפה של אינסולין במשך כל היממה. כיום, במקביל לטכנולוגיה של משאבת אינסולין, קיימות טכנולוגיות מתקדמות המאפשרות על ידי ניטור רציף של הסוכר להעריך את מגמת העליה או הירידה של רמות הסוכר ולהיערך מבעוד מועד לתקון רמת הסוכר.

לסיכום, סוכרת מסוג 2 היא מחלה המהווה כיום את אחת המגיפות הגדולות בעולם. הצפי הוא שהבעיה רק תגדל וזאת למרות ההבנה והידע אודות המחלה, הטכונלוגיות המתקדמות לאיזון סוכרת. קיימות אוכלוסיות ועמים מסוימים שם המחלה תתפרץ כמגיפה אמיתית.
אבחון המחלה בזמן והתחלת טיפול תפחית את הסיבוכים של סוכרת ותאפשר תוחלת ואיכות חיים טובה.
סוכרתיים מאובחנים שיסגלו לעצמם הרגלי חיים מתאימים, יוכלו יותר בקלות לאזן את הסוכרת ולמנוע סיבוכים.
יש צורך תמיד לטפל בסוכרת מסוג 2 לא רק כמחלה אלה גם כמחלה במסגרת תסמונת, התסמונת המטבולית הכוללת בתוכה גם הפרעה בשומני הדם, יתר לחץ דם מחלות לב והשמנת יתר.