רמות נמוכות של אשלגן זוהו בעבר כגורם סיכון לסוכרת מסוג 2 וכאחת הסיבות להבדלים בין-גזעיים בסיכון לחלות בסוכרת. עם זאת, רמות אשלגן נמוכות עשויות להיות גורם סיכון שניתן לשינוי, בפרט בקרב אוכלוסיה אפרו-אמריקאית. מטרת המחקר המתואר להלן הייתה לגלות מהן ההשפעות של תוספי אשלגן כלוריד (KCl) במינון מקובל על מדדי אשלגן ומטבוליזם של גלוקוז.
עוד בעניין דומה
חוקרים מאוניברסיטת דיוק שבמדינת צפון קרוליינה בארה"ב ערכו מחקר פיילוט אקראי, מבוקר וכפול-סמיות בקרב אוכלוסיה אפרו-אמריקאית בוגרת עם טרום-סוכרת. המחקר השווה את ההשפעות של מתן 40 מיליאקוויוולנטים של אשלגן ליום כתוסף KCl במשך 3 חודשים עם פלצבו תואם על מדדי אשלגן ומטבוליזם של גלוקוז, לעומת מדדים שנאספו מבדיקות סבילות לגלוקוז במתן אוראלי הנדגמות בתדירות גבוהה.
מתוך 29 משתתפים שגויסו, 27 סיימו את המחקר. למשתתפים הייתה היענות גבוהה לתרופת המחקר (92% לפי ספירת כדורים). המשתתפים בשתי הקבוצות עלו במשקל, כאשר הממוצע הכולל של עלייה במשקל ± סטיית תקן היה 1.24 ± 2.03 ק"ג. בהשוואה למשתתפים שקיבלו פלצבו, רמות האשלגן בשתן (אך לא רמות האשלגן בסרום) עלו באופן מובהק אצל משתתפים שהוקצו באופן אקראי לקבלת KCl (P = 0.005 ו-P = 0.258, בהתאמה). בסוף המחקר, למשתתפים שנטלו KCl היו רמות גלוקוז בצום יציבות או אף משופרות, עם שינוי ממוצע ברמות גלוקוז בצום ± סטיית תקן: -1.1 ± 8.4 מ"ג/דציליטר, לעומת עלייה של 6.1 ± 7.6 מ"ג/דציליטר אצל משתתפים שקיבלו פלצבו (P = 0.03 עבור ההשוואה בין הזרועות).
לא נצפו הבדלים מובהקים במדדי הגלוקוז או האינסולין במהלך בדיקות סבילות לגלוקוז במתן אוראלי בין שתי הקבוצות, אולם נצפתה מגמה של שיפור רגישות לאינסולין במטופלים שקיבלו תוספת אשלגן.
לסיכום, במחקר פיילוט זה, מתן KCl במינון של 40 מיליאקוויוולנטים ליום לא העלה את רמות האשלגן בסרום באופן משמעותי, אולם למרות עלייה במשקל KCl מנע החמרה במדדי הגלוקוז בצום.
מקור: