למרות מנגנון הפעולה הדומה, אגוניסטים לרצפטור GLP-1י(glucagon-like peptide-1) שונים זה מזה במבנם, פרופיל פרמקוקינטי והשפעה קלינית. מחקר ראש בראש זה השווה semaglutide עם dulaglutideי(Trulicity – טרוליסיטי) בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2.

המחקר הוא מחקר פתוח, קבוצות מקבילות, פאזה 3b שנעשה ב-194 בתי חולים, מרכזים קליניים או מרפאות פרטיות ב-16 מדינות. נכללו במחקר מטופלים בגילאים 18 ומעלה שסובלים מסוכרת סוג 2 עם המוגלובין מסוכרר 7.0-10.5% (53.0-91.0 ממול/מול) על טיפול יחיד במטפורמין.

המטופלים חולקו אקראית (1:1:1:1) על ידי שימוש במערכת ממוחשבת לטיפול פעם בשבוע ב-semaglutideי0.5 מ"ג, dulaglutideי0.75 מ"ג, semaglutide 1.0 מ"ג או dulaglutideי1.5 מ"ג, במתן תת עורי. התוצא הראשוני שנמדד היה שינוי מהבסיס בהמוגלובין מסוכרר והתוצא המשני היה שינוי במשקל הגוף, שניהם בשבוע 40.

האוכלוסיה שעברה אנליזה ראשונית כללה את כל המטופלים שעברו חלוקה ונחשפו ללפחות מנה אחת של תרופות המחקר במהלך הטיפול ולפני שקיבלו את תרופת "ההצלה". אוכלוסיית הבטיחות כללה את כל המטופלים שעברו חלוקה ונחשפו ללפחות מנה אחת של תרופת המחקר במהלך הטיפול. המחקר תוכנן במטרה לבדוק אי-נחיתות (גבול 4.0%) בבדיקת המוגלובין מסוכרר ועליונות בבדיקת משקל גוף.

בין ינואר 2016 ליוני 2016, 1,201 מטופלים עברו רנדומיזציה. מתוכם, 301 נחשפו ל-semaglutideי0.5 מ"ג, 299 ל-dulaglutideי 0.75 מ"ג, 300 ל-semaglutideי1.0 מ"ג ו-299 ל-dulaglutideי1.5 מ"ג. 72 (6%) מטופלים פרשו מהמחקר (22 מטופלים שקיבלו semaglutideי0.5 מ"ג, 13 שקיבלו dulaglutideי0.75 מ"ג, 21 שקיבלו semaglutideי1.0 מ"ג ו-16 שקיבלו dulaglutideי1.5 מ"ג).

ביחס לממוצע אחוז ההמוגלובין המסוכרר בתחילת המחקר, הממוצע של אחוז ההמוגלובין המסוכרר הופחת ב-1.5 (סטיית תקן 0.06) נקודות אחוז עם semaglutideי0.5 מ"ג בהשוואה ל-1.1 (0.05) עם dulaglutideי0.75 מ"ג י[ETD (estimated treatment difference)י-4.0 נקודות אחוז ; 95%CI -0.55- -0.25  p<0.0001] וב-1.8 (0.06) נקודות אחוז עם semaglutideי1.0 מ"ג בהשוואה ל-1.4 (0.06) עם dulaglutideי1.5 מ"ג (ETD -0.41 ; -0.57 - -0.25 ; p<0.0001).

ביחס לממוצע משקל גוף בתחילת המחקר, ממוצע משקל הגוף הופחת ב-4.6 ק"ג (סטיית תקן 0.28) עם semaglutideי0.5 מ"ג בהשוואה ל-2.3 ק"ג עם dulaglutideי0.75 מ"ג [ETD -2.26 ק"ג ; 95%CI -3.02- -1.51 ; p<0.0001] וב-6.5 (0.28) ק"ג עם semaglutideי1.0 מ"ג בהשוואה ל-3.0 (0.27) עם dulaglutide 1.5 מ"ג (ETD -3.55 ; -4.32 - -2.78 ; p<0.0001).

הפרעות גסטרואינטסטינליות היו תופעות הלוואי הנפוצות ביותר ואירעו ב-129 (43%) מתוך 301 המטופלים שקיבלו semaglutideי0.5 מ"ג, 133 (44%) מתוך 300 המטופלים שקיבלו semaglutideי1.0 מ"ג, 100 (33%) מתוך 299 המטופלים שקיבלו dulaglutideי0.75 מ"ג ו-143 (48%) מתוך 299 המטופלים שקיבלו dulaglutideי1.5 מ"ג. הפרעות גסטרואינטסטינליות היתה גם הסיבה הנפוצה ביותר להפסקת הטיפול עם שתי התרופות. היו 6 מקרי תמותה במהלך המחקר: אחד בכל קבוצה של semaglutide ו-2 בכל קבוצה של dulaglutide.

לסיכום, הן במינון נמוך והן גבוה, semaglutide נמצא עליון על dulaglutide בשיפור שליטה גליקמית ובהפחתת משקל הגוף, מה שיאפשר למספר גדול יותר של מטופלים עם סוכרת סוג 2 להשיג מטרות גליקמיות קליניות וירידה במשקל, עם פרופיל בטיחות דומה.

 

מקור:

Semaglutide versus dulaglutide once weekly in patients with type 2 diabetes (SUSTAIN 7): a randomised, open-label, phase 3b trial. Pratley, Richard E et al. The Lancet Diabetes & Endocrinology , Volume 6 , Issue 4 , 275 - 286

ערכה: ד"ר נועה יקירביץ

נושאים קשורים:  מחקרים,  סוכרת,  סוכרת סוג 2,  dulaglutide,  semaglutide,  Trulicity,  טרוליסיטי