כל מחקרי הציר העריכו את השימוש בנוגדי קרישה פומיים חדשים (Novel oral anticoagulants - NOACs) בהשוואה לוורפרין (Warfarin - Coumadin). עם זאת, באזורים מסוימים בעולם, פנפרוקומון (Phenprocoumon) הינו האנטגוניסט לוויטמין Kי(vitamin K antagonist - VKA) הנפוץ ביותר. קיימות ראיות מעטות המתעדות את היעילות והבטיחות של NOACs בהשוואה לפנפרוקומון בפרפור פרוזדורים (atrial fibrillation - AF).
עוד בעניין דומה
בוצע מחקר פרוספקטיבי תוך שימוש במאגר תביעות ביטוח גרמני על מנת להעריך את היעילות (שבץ, תסחיף מערכתי) והבטיחות (דימום המוביל לאשפוז) במהלך הטיפול עם NOACs ופנפרוקומון בקרב 61,205 מטופלים עם AF. יחסי הסיכון (hazard ratios – HRs) לתוצאי היעילות והבטיחות נגזרו ממודלים של סיכומים יחסיים על שם קוקס, עם תיקנון למאפיינים בקו הבסיס. בוצעה התאמת ציוני זיקה כניתוח רגישות. כניתוח תת-קבוצה שהוגדרה מראש, ההשפעות של מינון נמוך של NOACs הושוו לאלו של פנפרוקומון.
בסך הכל אותרו 61,205 מטופלים, מתוכם 23,823 (38.9%) החלו טיפול בפנפרוקומון, 10,117 (16.5%) החלו טיפול באפיקסבן (Apixaban- Eliquis), י5,122 (8.4%) החלו טיפול בדביגטרן (Dabigatran - Pradaxa) ו-22,143 (36.2%) החלו טיפול בריברוקסבן (Rivaroxaban - Xarelto). לאחר תיקנון עבור משתנים מתערבים בקו הבסיס, כל שלושת ה-NOACs שנבדקו היו עם סיכונים נמוכים יותר באופן מובהק לשבץ או תסחיף מערכתי, בהשוואה לפנפרוקומון (HR-אפיקסבן: 0.77, 95% רווח בר סמך: 0.66-0.90; HR-דביגטרן: 0.74, 0.60-0.91; HR-ריברוקסבן: 0.86, 0.76-0.97). אפיקסבן (HR:י0.58, 0.49-0.69) ודביגטרן (HR:י0.64, 0.50-0.80) נקשרו לסיכונים נמוכים יותר לדימום בהשוואה לפנפרוקומון, בעוד שהסיכון היה דומה עם ריברוקסבן ופנפרוקומון.
כל שלושת ה-NOACs הפגינו סיכון נמוך יותר לדימום מוחי בהשוואה לפנפרוקומון. מינונים נמוכים של NOACs היו בשימוש בעיקר בקרב מטופלים מבוגרים ותחלואות נלוות וטיפולים אלו הביאו באופן כללי ליתרונות יעילות ובטיחות דומים לפנפרוקומון כמו NOACs במינון סטנדרטי.
השימוש ב-NOACs במינונים נמוכים, בפרט אפיקסבן (אליקוויס) ודביגטרן (פרדקסה), יעיל ובטוח יותר מאשר שימוש בפנפרוקומון במינון סטנדרטי בקרב מטופלים עם AF.
מקור: