המחקר שאף לבדוק האם חשיפה למטפורמין במהלך השליש הראשון להריון, בהתוויה לטיפול בסכרת או התוויה אחרת, הגבירה את הסיכון להתפתחות של מומים מולדים.

מחקר מבוסס אוכלוסיה בצורת מקרה-ביקורת בו השתמשו כביקורת במטופלים עם מומים מולדים. המקרים כללו 29 תתי-אוכלוסיות עם עיוותים שאינם ממקור גנטי. כל העיוותים שאינם ממקור גנטי הושוו לביקורת (עיוותים שאינם ממקור גנטי או גנטי). המידע נאסף ממאגרי מידע אירופיים לרישום מומים מולדים בין 2006-2013 (EUROmediCAT). נאסף מידע מ - 1,892,428 לידות.

במחקר נכלל מידע על 50,167 תינוקות ועוברים (לידות חי, תמותה עוברית החל משבוע 20 להריון והפסקות הריון בעקבות מומים) עם מומים מולדים (41,242 מסיבות לא גנטיות ו-8,952 מסיבות גנטיות). התוצא העיקרי שנמדד הוא יחס הסיכויים לפתח מום שתוקנן עבור גיל האם, מאגר המידע, לידה מרובת עוברים ומידע לגבי תחלואת סכרת של האם.

תוצאות המחקר הראו ש-168 תינוקות ועוברים סבלו ממומים מודלים ונחשפו למטפורמין (141 מסיבות שאינן גנטיות ו-27 מסיבות גנטיות) ביחס של 3.3 ל- 1,000 לידות. לא נראתה עדות ליחס סיכונים גבוה יותר בעת החשיפה למטפורמין במהלך השליש הראשון להריון בהשוואה למקרי הביקורת עם מומים מסיבות גנטיות (יחס סיכויים 0.84, רווח בר-סמך 95%: 0.55-1.30). המום היחיד שבו נראה יחס סיכויים בעל משמעות היה Pulmonary valve atresia (בהשוואה לביקורת עם מומים שאינם מסיבות גנטיות יחס סיכויים 3.54, רווח בר-סמך 95%: 1.05-12.00. בהשוואה לביקורת עם מומים מסיבות גנטיות יחס הסיכויים היה 2.86, רווח בר-סמך 95%: 0.79-10.30).

תוצאות המחקר הראו שאין עדות לסיכון מוגבר לפתח מומים מסיבות שאינם גנטיות בעקבות חשיפה למטפורמין במהלך השליש הראשון להריון. הסיכון היחיד שהיה בקשר משמעותי לנטילת מטפורמין לא היה מוגבר מעבר למה שצפוי באוכלוסייה הכללית. מחקר ומעקב נוספים נדרשים בשביל להגדיל את גודל המדגם והמעקב אחריו, אך תוצאות ראשוניות אלו מעודדות בהינתן השימוש ההולך וגובר במטפורמין במהלך ההריון.

מקור:

Given J.E (2018). BMJ 2018;361;

 

 

 

נושאים קשורים:  מחקרים,  מקרה-ביקורת,  מומים מולדים,  מטפורמין,  סוכרת