שיהוקים הם תופעה נפוצה ובדרך כלל הם נעלמים באופן ספונטני. עם זאת, במקרים נדירים שיהוקים עלולים להימשך מספר ימים, שבועות ואפילו שנים וכך לגרום לתחלואה וחוסר נוחות ניכרת למטופלים. גירוי העצב התועה (vagal nerve) דווח בשני מקרים כטיפול אפשרי עבור שיהוקים עיקשים.
עוד בעניין דומה
מובא להלן תיאור מקרה וסקירה ספרותית על השימוש בגירויים לעצב התועה כטיפול בשיהוקים עיקשים. באופן ספציפי, דיווח זה מדגיש מקרה שבו הטיפול לא היה יעיל, אך שני תיאורי מקרים קודמים דיווחו על תוצאות חיוביות.
גבר בן 52 סבל במשך מספר שנים משיהוקים בלתי פתירים. בדיקות שונות לא חשפו אטיולוגיה בת-זיהוי והמטופל קיבל מספר טיפולים תרופתיים, אך כולם כשלו. נעשה ניסיון לחסום את עצב הסרעפת (phrenic nerve), אך גם טיפול זה לא היה יעיל.
תמרונים שונים של העצב התועה, בעיקר השראת הקאות, הביאו באופן עקבי להקלה זמנית בתסמינים ולכן התקבלה החלטה להמשיך בניסיון לבצע גירוי של העצב התועה, לאחר שסקירה של הספרות המקצועית תמכה בטיפול. למרות שמונה חודשים עם מספר משתנים שהעידו על גירוי עצבי, המטופל לא הניב תועלת מובהקת מגירוי העצב התועה.
שיהוקים עיקשים אידיופטים ממשיכים להוות אתגר משמעותי עבור רופאים ומטופלים. בעוד שגירוי העצב התועה הוא טיפול עם תועלת אפשרית, הוא אינו יעיל עבור כל המטופלים עם שיהוקים עיקשים אידיופטים מרכזיים.
מקור:
Int J Neurosci. 2018 Jun 8:1-12. doi: 10.1080/00207454.2018.1486307. [Epub ahead of print]