מחקר חדש בוצע במטרה להעריך האם הוספת או החלפת טיפול לסולפנילאוריאה קשורה עם עלייה בסיכון לאוטם לבבי, שבץ איסכמי, תמותה קרדיווסקולרית או תמותה מכל הסיבות והיפוגליקמיה חמורה, בהשוואה להישארות על מטפורמין כטיפול יחיד בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2.
עוד בעניין דומה
המחקר הינו מחקר עוקבה מבוסס אוכלוסייה שהתבסס על מסד נתונים גדול בבריטניה. במחקר נכללו מטופלים עם סוכרת סוג 2 שהחלו טיפול במטפורמין כטיפול יחיד בין 1998 ל-2013.
על ידי שימוש בעוקבת משתמשים חדשים הותאמו מטופלים שהוסף או הוחלף להם לטיפול בסולפנילאוריאה ביחס 1:1 עם מטופלים שנשארו על מטפורמין כטיפול יחיד עם התאמה לרמות המוגלובין מסוכרר, ומספר מרשמי מטפורמין קודמים. שתי הקבוצות הושוו על ידי שימוש ב-Cox proportional hazards models להערכת Hazard ratio מותאמים ורווחי סמך של 95% לתוצאי המחקר.
מתוך 77,138 מטופלים שהחלו טיפול במטפורמין, ל-25,699 הוסף או הוחלף הטיפול לסולפנילאוריאה במהלך תקופת המחקר. במהלך תקופת מעקב ממוצעות של 1.1 שנים, סולפנילאוריאה היה קשור עם עלייה בסיכון לאוטם לבבי (שיעור היארעות 7.8 בהשוואה ל-6.2 ל-1,000 שנות אדם; Hazard ratio 1.26 95%CI 1.01-1.56), תמותה מכל הסיבות (27.3 בהשוואה ל-21.5; 1.28 ; 1.15-1.44) והיפוגליקמיה חמורה (5.5 בהשוואה ל-0.7; 7.60; 4.64-12.44) בהשוואה עם המשך טיפול יחיד במטפורמין.
נצפתה מגמה לעבר עלייה בסיכון לשבץ איסכמי (6.7 בהשוואה ל-5.5; 1.24; 0.99-1.56) ותמותה קרדיווסקולרית (9.4 בהשוואה ל-8.1; 1.18; 0.98-1.43). בהשוואה להוספת סולפנילאוריאה, החלפה לסולפנילאוריאה הייתה קשורה עם עלייה בסיכון לאוטם לבבי (Hazard ratio 1.51 ;95%CI 1.03- 2.24) ותמותה מכל הסיבות (1.23; 1.00-1.50). לא נמצא הבדל בסיכון לשבץ איסכמי, תמותה קרדיווסקולרית או היפוגליקמיה חמורה.
לסיכום, סולפנילאוריאה כטיפול קו שני היה קשור עם עלייה בסיכון לאוטם לבבי, תמותה מכל הסיבות והיפוגליקמיה חמורה, בהשוואה לטיפול יחיד במטפורמין. נראה כי המשכת טיפול במטפורמין לאחר הוספת סולפנילאוריאה בטוחה יותר מהחלפת הטיפול.
מקור:
ערכה: ד"ר נועה יקירביץ אמיר