במחקר זה בחנו החוקרים את השפעת השימוש במטפורמין על מניעת סוכרת ומיהן תת הקבוצות במחקר שהרוויחו הכי הרבה ממעקב של 15 שנה בתכנית למניעת סוכרת ובמחקר תקופת המעקב – Diabetes Prevention Program Outcomes Study - DPPOS.
עוד בעניין דומה
במהלך התכנית הראשונית (1996-2001), נבדקים עם סיכון מוגבר לפתח סוכרת הוקצו באקראי לקבל אינבו (1,082 משתתפים) או מטפורמין במינון של 850 מ"ג פעמיים ביום (1,073 מטופלים). המטופלים שהוקצו לקבל מטפורמין, המשיכו לקבל אותו בצורה שאינה סמויה במחקר ההמשך (החל ב-2002). אבחנה של סוכרת התבססה על רמות סוכר בצום או רמות סוכר לאחר שעתיים ממבחן תגר או בהתבסס על רמות HbA1C. ירידה בהיארעות סוכרת בעת השימוש במטפורמין בהשוואה לאינבו נותחה לפי תתי קבוצות ולפי יחסי סיכונים והבדלי היחסים.
במהלך 15 שנות מעקב, שימוש במטפורמין הוריד היארעות סוכרת בהשוואה לאינבו ב-17% או 36%, בהתבסס על רמות סוכר או על רמות HbA1C, בהתאמה.
ההשפעה של מטפורמין על ההתפחות של סןכרת (שהוגדרו לפי רמות סוכר) היתה משמעותית יותר בנשים עם רקע של סוכרת הריונית (יחס הסיכונים 0.59, הבדלי היחסים - 4.57 מקרים/100 שנות-אדם) בהשוואה לנשים ולדניות ללא סכרת הריונית (יחס הסיכונים 0.94, הבדלי היחסים -0.38 מקרים/100 שנות-אדם [p=0.03 ליחס הסיכונים ו-p=0.01 להבדלי היחסים]).
למטפורמין היתה השפעה גדולה במטופלים עם רמות סוכר גבוהות יותר בצום. כאשר הגדירו סוכרת לפי רמות HbA1C, מטפורמין היה יעיל יותר במטופלים עם HbA1C ראשוני גבוהה יותר, לפי הבדלי יחסים, כאשר הבדלי היחסים בשימוש במטפורמין עמוד על 1.03 מקרים/ 100 שנות אדם עם HbA1C ראשוני קטן מ-6% ו-3.88 מקרים/100 שנות אדם למטופלים עם רמות שבין 6-6.4%.
מקור: