הסוכרת ומחלת הלב האיסכמית

מחלת הסכרת נחשבת היום כאחת מהמחלות הכרוניות היותר נפוצות עד כדי כך שהוגדרה כמגפה עולמית ע"י ארגון הבריאות העולמי.
מחלת הסכרת הינה בעלת אופי פרוגרסיבי הן בחומרתה והן בסיבוכיה שלעיתים קרובות קשים יותר מהמחלה עצמה. יתרה מזו, כיום ידוע כי סיבוכי הסכרת עלולים להתפתח גם כשהסכרת מאוזנת לכאורה. מדוע רק לכאורה?- זאת משום שהבעיה היסודית של מחלת הסכרת הינה האינסולין הלא תקין המופרש באופן פיזיולוגי מהלבלב שבגוף האדם. אינסולין זה הינו הורמון שתפקידו להכניס את הסוכרים שבדם אל תוך התאים לשימוש אנרגטי.
האינסולין עלול להיות לקוי בתפקודו או חסר לגמרי כפי שקורה בסוכרת הנעורים, (סוג 1) או – אז הטיפול היחיד הבא בחשבון הנו מתן אינסולין תחליפי בזריקות; או כפי שקורה בסוכרת המבוגרים (סוג 2) – שבה בד"כ ישנו אינסולין, אך הוא לקוי או בכמות ו/או באיכות התפקוד. במקרים אלה שהם מרבית מקרי הסוכרת, מקובל טיפול הדרגתי הכולל בשלב ראשון ,דיאטה מתאימה במטרה להוריד את רמות הסוכר בדם, בצד ניסיון אינטנסיבי להוריד את רמת גורמי הסיכון האחרים למחלות לב וכלי דם עד לנורמה ואף מעט למטה ממנה – דוגמת יתר לחץ דם ויתר שומנים בדם.
בשלב השני – מקובל להציע לחולים טיפול תרופתי דרך הפה בתרופות שחלקן מחזקות את הפרשת האינסולין הטבעית בגוף וחלקן מחזקות את פעולתו הלקויה. הפתרונות בשני השלבים הללו הינם חלקיים בלבד משום שבעיית האינסולין הבסיסית מוסיפה להתקיים, כמובן.
בשלב השלישי, בו אין תגובה מספקת לאמצעים הנ"ל מקובל לעבור לטיפול באינסולין בזריקות. קיימים לשם כך סוגי אינסולין שונים הפועלים גם לטווחי זמן שונים, והחשוב הוא להתאים, כמובן, את הסוג או שילוב הסוגים לאדם החולה כך שרמת האיזון של הסכרת תהיה מרבית. איזון אופטימלי נחשב – כאשר מושגת:
רמת גלוקוז בדם עד 100 מ"ג % בצום.
רמת גלוקוז בדם עד 180 מ"ג % כשעה לאחר האוכל.
ומדד של HbA1c פחות מ- 7%.
לאחרונה נוסף לשוק האינסולינים אינסולין חדש - לנטוס, זהו אינסולין בסיסי הניתן אחת ליממה, ותכליתו לשמור על רמת אינסולין בסיסית ויציבה בכל שעות היממה. הבטחת רמת אינסולין כזו למשך כל שעות היממה בחולי סכרת מאפשרת איזון טוב יותר ופיזיולוגי יותר של הסכרת תוך שהטיפול מספק ככל הנראה את המחסור הבסיסי ביותר של חולה הסכרת – הוא רמת האינסולין הבסיסית הפיזיולוגית החסרה בחולים אלה.
לאחרונה הוחל במחקר רב חשיבות ברמה בינלאומית באשר לחשיבותו של האינסולין - לנטוס למניעת התפתחות מחלות לב וכלי דם כמו גם סיבוכים קשים נוספים בחולים עם נטייה לסכרת או סכרת התחלתית קלה, מתוך אותם שיקולים עצמם. מחקרים ראשוניים בכוון זה נראים מבטיחים למדי. לא יהיה זה מן הנמנע, אפוא, כי בעתיד הלא רחוק המגמה של התחלת טיפול בחולי סכרת תהיה באמצעות אותו אינסולין בסיסי המאפשר חזרה למצב הפיזיולוגי התקין ככל שניתן. אפשר שכך יפתח סיכוי משמעותי למניעת סיבוכי הסכרת בעתיד.

סיבוכי הסוכרת באים לידי ביטוי בפגיעתם בכלי דם קטנים ובינוניים בעיקר. הפגיעה בכלי הדם הקטנים באה לידי ביטוי בעיניים עד כדי סכנת עיוורון, ובכליות עד כדי אי ספיקת כליות סופנית. הפגיעה בכלי דם גדולים יותר אופיינית לעורקי הלב הכליליים, לעורקי המוח ולעורקי הרגליים. הסיבוכים כאן עלולים להתבטא בהתקפי לב עד כדי אי ספיקת לב; שבץ מוחי, ונמקים ברגליים עד כדי צורך בכריתה. הבעיה הנוספת בחולי סוכרת הנה פגיעה עצבית שעלולה לטשטש סימנים לאותם סיבוכים. כך למשל עלולים חולי הסוכרת לעבור התקפי לב משמעותיים בלי שירגישו בכך כלל; לא אחת הגיעו חולי סוכרת לראשונה למרפאה קרדיולוגית כשהאבחון היה כבר אי ספיקת לב כתוצאה מהתקפי לב שקטים בעבר.

מחלת הסוכרת מהווה אחד מחמשת גורמי הסיכון העיקריים למחלות לב וכלי דם ומעלה את הסיכוי לפתח התקף לב או שבץ מוחי פי 2-4 לעומת אדם שאינו חולה סכרת.
מיותר, אפוא, לציין כי קיום גורמי סיכון נוספים מחמירים את המצב משמעותית בחולה הסכרת. גורמי סיכון עיקריים נוספים כאלה הינם - יתר לחץ דם; יתר שומנים בדם; עישון כבד והעדר פעילות גופנית. כל גורם כזה חייב להיות מטופל ומאוזן באופן קפדני ביותר בחולה הסכרת, יותר מאשר במקרים של העדר סכרת. לכן נשאף לרמות אופטימליות של לחץ דם, כולסטרול ובעיקר רמת LDL (הכולסטרול "הרע" ), להפסקת עישון; ולא פחות חשוב – התאמת תוכנית לפעילות גופנית סדירה שגם תפחית במידה רבה את הסיכון הכללי ובנוסף תסייע רבות לאיזון יעיל יותר של הסוכרת. פעילות כזו תותווה רק לאחר בדיקת מאמץ (ארגומטריה) והתאמה אישית של החולה לפעילות האופטימלית. אין להתפתות ולהתחיל ישר פעילות במכוני כושר שאינם מבוקרים רפואית מתוך מכלול כל הסיבות שפורטו לעיל.

המכלול הזה הכולל בתוכו את הסיבוכים הקשים של המחלה מעמיד את הסכרת כגורם מרכזי לתחלואה ולתמותה בעידן המודרני ולפיכך מחייב טיפול אינטנסיבי מונע לכל אותם גורמים. סממן חשוב לתחלואה לתמותה בסכרת הינו – HbA1c, שרמתו מהווה גורם מעקב חשוב ביותר לאיזון בסיסי ארוך טווח של הסכרת. רמה מתחת ל - 7% תואמת ירידה משמעותית בכל אותם סיבוכי סכרת משמעותיים. תוספת אינסולין בסיסי יכולה בוודאי לסייע בכך. וכאמור, איזון קפדני של יתר גורמי הסיכון בתוספת פעילות גופנית יש בהם כדי להוריד משמעותית - עד עשרו