סוכרת ומחלות חניכיים

הפה והשיניים מושפעים מהסוכרת ומשפיעים עליה, בדומה למערכות ואיברים אחרים בגוף.
השפעת הסוכרת על חלל הפה מתבטאת בשלושה איברי מטרה עיקריים:
1. השיניים (עששת).
2. החניכיים (דלקות חניכיים).
3. ריריות הפה: לשון, שפתיים, לחיים, רצפת הפה והחיך.

מהי מחלת חניכיים?
מחלת חניכיים (דלקת חניכיים, פריודונטיטיס) הינה מחלה זיהומית, הנגרמת על-ידי חיידקים. המחלה נפוצה מאוד, ומגיעה לכ- 90% באוכלוסייה הבוגרת.
החיידקים הגורמים לדלקות החניכיים מצטברים סביב השיניים באופן מתמיד בשכבה דביקה לבנבנה או שקופה, הנקראת רובד חיידקי (פלאק). רובד שאינו מוסר מסתייד והופך לאבנית השן. סוכרת מגבירה מאוד את פעולת החיידקים הללו ואת דלקת החניכיים. גורמים נוספים המגבירים את דלקת החניכיים כוללים: עישון, לחץ (דחק), הריון ושינויים הורמונלים, וטיפולים תרופתיים שונים.
במצב בריאות, השן מוקפת בעצם (העצם האלבאולרית), שתומכת בשיניים ואחראית ליציבותן על-ידי סיבים (תמונה מספר 1). החניכיים מורכבים מן העצם ומשכבה חיצונית של רקמת חיבור ואפיתל המכסים את העצם, וזהו החלק של החניכיים הנראה בחלל הפה. החניכיים ורודים בצבעם, וצמודים לצווארי השיניים. מחלת החניכיים פוגעת בסיבים התומכים בשן ובעצם האלבאולרית, ומביאה לאובדן שיניים.
בשלב התחלתי, מחלת החניכיים מתבטאת בחניכיים נפוחים ואדומים, ועשוי להיגרם דימום בעת צחצוח שיניים או אכילת מאכלים קשים (תמונה מספר 2). בשלב זה לרוב לא נגרמים כל כאבים. המחלה בשלב זה הפיכה בדרך-כלל, וניתנת לריפוי על-ידי טיפול קל יחסית, הכולל שמירה על גהות הפה והסרת אבנית.
בשלב מתקדם יותר, כאשר לא מטפלים במחלת החניכיים, ההרס מתקדם לעצם ולסיבים התומכים בשיניים (תמונה מספר 3). קלינית, כותרת השן נראית ארוכה יותר, עקב נסיגת החניכיים בעקבות אובדן הרקמות התומכות בשן. ללא טיפול המחלה ממשיכה להתקדם, וגורמת לניידות שיניים, תזוזת שיניים ממקומן, פתיחת מרווחים בין השיניים, ועד לאובדן השיניים. חשוב להבין, כי אובדן שיניים אינו חלק מתהליך ההזדקנות, אלא נגרם כתוצאה ממחלת חניכיים, הדורשת טיפול.

האם אני זקוק לטיפול חניכיים?
ישנם מספר סמנים, שקיום כל אחד מהם מרמז על נוכחות מחלת חניכיים: כאבי חניכיים; דימום מהחניכיים (בעת צחצוח שיניים, אכילה וכו'), ריח רע מהפה; נפיחות חניכיים; רגישות בחניכיים; נסיגת חניכיים (השיניים נראות ארוכות יותר); מרווחים שנפתחו בין השיניים; ניידות שיניים; הפרשת מוגלה מהחניכיים. באם אחד מהסמנים מתקיים, יש צורך בטיפול חניכיים.
עם זאת, מחלת החניכיים עשויה להופיע מבלי שהבחנת בסמנים, ולכן מומלץ לכל אדם מעל גיל 18 לעבור בדיקה אצל רופא חניכיים, ולטפל בהתאם לצורך.

האם יש קשר בין מחלת החניכיים והסוכרת?
הסוכרת מחמירה את שכיחות ואת חומרת מחלת החניכיים. לאדם סוכרתי הסיכוי לחלות במחלת חניכיים הינו פי 3 מלאדם בריא באותו גיל. מחלת החניכיים עשויה להופיע כבר בשלב מוקדם של הסוכרת, ומופיעה בשכיחות גבוהה אצל סוכרתים. למעשה, מחלת החניכיים נחשבת לסיבוך של הסוכרת. ישנו קשר לבקרת רמות הגלוקוז בדם, כך שכאשר בקרת רמות הגלוקוז גרועה יותר, גם מחלת החניכיים עלולה להחמיר. גם כאשר כמות הרובד סביב השיניים זהה, מחלת החניכיים תהיה חמורה יותר אצל סוכרתים יחסית לבריאים. חשוב לציין, כי גם קצב התקדמות מחלת החניכיים מהיר יותר אצל סוכרתים. בנוסף לכך, מחלת החניכיים עלולה להופיע בגיל צעיר יותר אצל סוכרתים. קלינית הסימנים זהים לדלקות החניכיים אצל אדם לא סוכרתי.

כיצד משפיעה הסוכרת על החניכיים?
המנגנונים הגורמים להשפעת הסוכרת על החניכיים קשורים לרובד החיידקי, לרמות הגלוקוז בנוזל החניכי, לאספקת הדם לחניכיים, לתגובת מערכת החיסון, ולמטבוליזם הקולגן.
-בניגוד לסברה אשר רווחה בעבר, כיום ידוע, שהרובד החיידקי הגורם למחלת החניכיים דומה בהרכבו בין אנשים סוכרתיים ואנשים בריאים. עיקר ההשפעה של הסוכרת, אם כך, הינה על המנגנונים הקשורים בגוף עצמו, ובאופן בו הגוף מגיב למתקפת החיידקים.
-העליה ברמות הגלוקוז בדם מביאה לעליה ברמתו בנוזל החניכי (נוזל הדומה לרוק, שמופרש דרך כיס החניכיים בעיקר כאשר קיימת דלקת חניכיים). סביבה היפר-גליקמית זו (בעלת רמות גלוקוז גבוהות) מעכבת את נדידת הפיברובלסטים, שהינם התאים האחראים לתחזוקת החניכיים ולריפויים לאחר פגיעה. אם כך, תגובת הגוף לחיידקים נפגעת, בחוסר יכולת להגיב בריפוי על הנזק שהחיידקים גרמו.
-השינויים המתחוללים בדופן כלי הדם של חולי הסוכרת באברי המטרה: כליה, רשתית העין וכלי הדם סביב סיבי העצב, מתחוללים גם בחניכיים. התעבות כלי הדם פוגעת באספקת החמצן וחומרי התזונה הנחוצים לאחזקת החניכיים. הצרות חלל כלי הדם פוגעת גם היא בשיווי המשקל התקין של החניכיים. בנוסף לכך, קולגן, אחד מהחומרים ההכרחיים לאחזקת הרקמות, עובר גליקוזילציה בעקבות המצב ההיפר-גליקמי (סוכר גבוה בדם). קולגן זה מהווה חלק מכלי הדם, אך אינו ניתן לפירוק, ובכך מעבה עוד את דופן כלי הדם הקטנים. קולגן זה קושר גם כולסטרול מסוג LDL השוקע בדופן כלי הדם, ובכך מקטין עוד יותר את החלל דרכו זורם הדם בכלי הדם המספקים הזנה לחניכיים.
-תגובת מערכת החיסון, ההכרחית להתגוננות בפני החיידקים גורמי מחלות החניכיים, נפגעת גם היא אצל חולי הסוכרת. ישנה פגיעה בתאים הנקראים פולימורפונוקלארים (PMNs). תאים אלו אחראים על שורת ההגנה הראשונה של הגוף בפני זיהומים, ובהם גם זיהומים בחניכיים. פגיעה בשורת התאים המונוציטים\מאקרופאגים מביאה להגדלה בהפרשת חומרים הגורמים והמגבירים את הדלקת.
-גם מטבוליזם הקולגן עובר שינויים אצל חולי הסוכרת. הקולגן שעבר גליקוזילציה (בעקבות ההיפר-גליקמיה) אינו עובר פירוק ברקמת החניכיים. כתוצאה מכך, מפורק קולגן צעיר, שאינו מיועד לפירוק, בעוד שקולגן "ישן", שמיועד להחלפה, נשאר ברקמה. כך נפגעת יכולת לריפוי פצע או פגיעה בעקבות פציעה פיזית או חיידקית. פגיעה ביכולת הריפוי הינה תופעה ידועה ברקמות רבות אצל סוכרתיים, ובהן רקמת החניכיים.

האם מחלת החניכיים משפיעה על איזון רמות הגלוקוז בסוכרת?
מחלת החניכיים והזיהום החניכי עלולים לפגוע בבקרת הגלוקוז בדם של החולה הסוכרתי. מחלת חניכיים חמורה מעלה את הסיכון לבקרת גלוקוז לא טובה פי 6 תוך שנתיים. עוד נמצא, כי הסיכון של אדם סוכרתי לפתח סיבוכים לבביים או כלייתיים תוך 1-11 שנים גבוה יותר אצל אנשים עם מחלת חניכיים קשה יחסית למחלת חניכיים קלה.
ממצא חשוב הינו, שבעקבות טיפול בחניכיים שהביא לשיפור במצב בריאות החניכיים, חל גם שיפור באיזון הסוכרת אצל אנשים עם שליטה לא טובה על רמות הגלוקוז בדם. עם זאת, אצל סוכרתים עם בקרת גלוקוז טובה, לא חל שיפור נוסף בעקבות הטיפול בחניכיים. הטיפול בחניכיים, אם כך, חשוב לא רק לשם בריאות החניכיים, אלא גם משפיע על בריאות הגוף כולו, ועשוי לשפר את בקרת הסוכרת.

מהו הטיפול בחניכיים?
עקב חשיבות הטיפול בחניכיים בקרב חולי הסוכרת, חשוב להגיע לאבחנה נכונה. לכן מומלץ להתייעץ עם רופא חניכיים.
אצל אדם סוכרתי, כמו אצל אדם בריא, דגש רב מושם על טיפול מניעתי, בכדי למנוע את היווצרות והתקדמות מחלת החניכיים. לכן יש חשיבות להיבדק בשלב מוקדם ככל האפשר.
הטיפול הבסיסי במחלת החניכיים אצל הסוכרתי זהה לטיפול בבריא. אם מחלת החניכיים או הגדלתן כבר קיימות, הטיפול הראשוני כולל הדרכה בגהות הפה (תוך שיתוף פעולה של המתרפא), הסרת אבנית והקצעת שורשים (תמונה מספר 1). בדרך זו המשקעים המצויים על פני השיניים (ובתוכם מרבצי החיידקים) מסולקים, וחזרתם נמנעת. טיפול זה מתבצע בדרך-כלל על-ידי שיננית, ובמקרים רבים טיפול זה מספק.
באם הטיפול לא מספק, קיימים מספר סוגי ניתוחי חניכיים, שמהווים שלב נוסף בטיפול. לאחר ניתוח חניכיים יתכן ותהיה תחושת חוסר נוחות במהלך תנועות בליעה ובלעיסה. לכן יש להתייעץ עם הרופא המטפל בסוכרת לגבי שינויים בדיאטה, שיכללו מעבר לדיאטה נוזלית.
עקב החשיבות של מניעת התפתחות מחלות ודלקות בחניכיים אצל החולה הסוכרתי, בכל מקרה, לאחר כל טיפול בחניכיים חשוב להקפיד להגיע לבדיקות שגרתיות ותחזוקות, בהן מוערך מחדש מצב החניכיים, ומשקעים חדשים מסולקים. לסוכרתים מומלץ לבצע תחזוקה מדי 2-3 חודשים.
האם יש צורך בטיפול אנטיביוטי לטיפול בחניכיים?
אצל סוכרתי יתכן ורופא החניכיים ימליץ על מתן אנטיביוטיקה במקביל לטיפול שתואר בחניכיים. נהוג להשתמש באנטיביוטיקה ממשפחת הטטרה-ציקלינים. מלבד ההשפעה האנטי-חיידקית כנגד חיידקים הגורמים למחלות חניכיים (חיידקים גראם-שליליים), אנטיביוטיקה זו מעכבת גליקוזילצייה של חלבונים ומעכבת פרוק של גליקוגן. נטילת אנטיביוטיקה לבדה (ללא טיפול מקצועי בחניכיים) אינה יעילה. בכל מקרה, אין ליטול אנטיביוטיקה על דעת עצמך, וחשוב להתייעץ עם הרופא המטפל קודם לנטילתה.
לגבי נטילת אנטיביוטיקה לפני הטיפול (למניעת זיהום) הדעות חלוקות. בדרך-כלל אין צורך ליטול אנטיביוטיקה כלשהי לפני טיפול חניכיים, אלא אם בקרת רמות הסוכר אינה מאוזנת. במקרה שכזה, רצוי לדחות את הניתוחים (אך לא את הטיפולים האחרים) עד להשגת בקרה מאוזנת. אם מדובר במקרה של זיהום חריף (מורסה), והניתוח חייב להתבצע מיידית, יש ליטול אנטיביוטיקה מקדימה לטיפול הכירורגי. במקרה של זיהום חריף יתכן שיהיה צורך לשנות את מינון התרופות הניטלות, כיוון שהזיהום פוגע בבקרת רמות הגלוקוז. חולים המטופלים באינסולין-יתכן שיאלצו להגדיל את מינון האינסולין. חולים שאינם מטופלים באינסולין-יתכן שיטופלו באינסולין בתקופה בה קיים הזיהום. בכל מקרה יש להתייעץ עם הרופא המטפל.
כאשר בקרת הגלוקוז אינה טובה, או כאשר נדרש טיפול נרחב, שישפיע על הדיאטה היומית ועל התרופות הניטלות, מומלץ לבצע את הטיפול במרכז רפואי, במרפאות פה ולסת.
גם כשמגיעים לטיפול בחניכיים יש לעקוב אחר ההנחיות לקבלת טיפולי שיניים אצל סוכרתים הניתנות בהמשך הפרק.

האם הטיפול בחניכיים יצליח?
התגובה לטיפול בחניכיים אצל חולה הסוכרת עלולה להשתנות מהאדם הבריא. כאשר בקרת הגלוקוז מאוזנת, הטיפול בחניכיים מצליח במידה שווה בין סוכרתים ובריאים (הן טיפול ראשוני, הן טיפול ניתוחי). כאשר בקרת הגלוקוז אינה מאוזנת הצלחת הטיפול בחניכיים עלולה להיפגע, ויתכן שיחול שינוי בתוכנית הטיפול בחניכיים. עם זאת, דווקא כאשר בקרת הגלוקוז אינה מספקת ישנה חשיבות נוספת לטיפול בחניכיים, כפי שהוסבר.

יובש בחלל הפה:
סוכרת לא מאוזנת מביאה למיעוט רוק, הגורם ליובש בחלל הפה. הדבר נגרם מאיבוד מואץ של נוזלים הנובע מהטלת כמות שתן רבה. בבריאות, הרוק מצוי בפה בכמות רבה, ומכיל אנזימים אנטי-חידקיים, חלבונים שונים, מלחים שונים, ודואג ללחות ולשלמות מרכיבי חלל הפה. מיעוט רוק פוגע בתפקודו התקין של חלל הפה, ומביא לפגיעה בריריות הפה ובשיניים. הפגיעה בריריות מתבטאת בשפתיים-יובש, חריצים, דלקת וגירוי בזויות הפה (תמונה מספר 4); ריריות חלל הפה נראות אדומות, מודלקות, בצקתיות ולעתים מכוייבות; הלשון (תמונה מספר 5) יבשה, חלקה ומודלקת (אדומה מאוד). קשיים בלעיסה, בליעה, טעימה והחלקת המזון, ותחושת צריבה בלשון, הינן התלונות העיקריות הנובעות מיובש בפה. בנוסף לכך הפה חשוף לזיהומים חיידקיים, נגיפיים (ויראלים) או פטרייתים. נפוץ בעיקר זיהום בפטריה ממשפחת ה-Candida. פטריה זו מתבטאת בדרך-כלל בשכבה לבנבנה על גבי הלשון או בחיך (נפוץ בחיך מתחת לתותבות). תחושת שריפה מופיעה עם החדירה לעומק. בהמשך התפשטות וחדירת הפטריה תחושת הצריבה תתחזק, והריריות תקבלנה גוון אדום. כיוון שיכולת הריפוי נפגעת אצל סוכרתיי, ההתמודדות עם הזיהום קשה עוד יותר, דבר המקל על התפשטות הפטריה בחלל הפה. טיפול ואיתור מוקדמים הכרחיים.
אחד מתפקידי הרוק הינו שמירה על בריאות ושלמות השיניים. מיעוט הרוק גורם גם להווצרות עששת בשיניים.
עששת אצל סוכרתים:
עששת (חורים בשיניים) (תמונה מספר 6) מופיעה אצל סוכרתיים עקב מיעוט הרוק. בנוסף לתפקיד הרוק בשטיפת השיניים וסילוק מכני של חיידקים, הרוק מכיל גם חומרים העוזרים לשן להתמודד עם מתקפה חיידקית, ולהשיב לעצמה את המינרלים שנספגו. בעקבות השינוי בכמות הרוק ובהרכבו בסוכרת, השן חשופה למתקפה עששתית, ויכולת ההתגוננות נפגעת. עששת נרחבת וכואבת והרס שן נרחב הינם התוצאה. לכן גם בעששת יש לטפל בשלב מוקדם ככל האפשר.
ביקור תקופתי אצל רופא השיניים יאפשר איתור מוקדם של מוקדי עששת, וטיפול בהם בהתאם.
לא ברור האם רמות גלוקוז גבוהות ברוק ובדם משפיעות על היווצרות עששת, וכנראה שאינן משפיעות.

כיצד מטפלים ביובש חלל הפה?
אין טיפול ביובש הפה אשר יחזיר את הפרשת הרוק לרמתה התקינה בכל שעות היום. למעשה, איזון רמות הגלוקוז הוא שיביא לשיפור בהפרשת הרוק, ובכך גם לשיפור במרבית התלונות הנלוות. בנוסף לטיפול ההכרחי בנזקים שנגרמו עקב מיעוט הרוק, ניתן לטפל גם בתחושת היובש והשריפה. קיימים מספר תחליפי רוק מלאכותיים, המספקים לחלל הפה את הלחות הדרושה לו לשם תפקוד. אם תפקוד בלוטות הרוק לא נפגע, ישנם גם תכשירים המעודדים את הפרשת הרוק. לעיסת מסטיק (ללא סוכר) או מציצת סוכריה חמוצה (ללא סוכר!) מגבירים את הפרשת הרוק לתקופה קצרה.
ניתן לפנות למרפאות המתמחות בבעיות בהפרשת הרוק, ולקבל טיפול והכוונה נאותים.
השפעות נוספות של סוכרת על חלל הפה:
נוירופאטיות (פגיעות בקצוות העצבים) הנגרמות כתוצאה מהסוכרת עלולות להוביל לתחושת דגדוג, הרדמות, שריפה או כאב, הנגרמים כתוצאה מפגיעה בעצבים בחלל הפה. איתור מוקדם וטיפול בסוכרת עשויים לשפר את התופעות הללו, אך לאחר תקופה ממושכת המצב בלתי-הפיך.
האם ניתן לבצע שתלים אצל סוכרתים?
במקרים רבים של חוסר בשן או במספר שיניים, קיימת אפשרות להחליפן על-ידי שתלים דנטלים. שתל הינו בורג העשוי טיטניום, המוחדר לתוך הלסת במקום שן או שיניים חסרות. במהלך תהליך ריפוי, הבורג מתייצב, וניתן לבנות עליו כתר או גשר (שן או מספר שיניים). בכדי שניתן יהיה להחדיר שתל חייבים להתקיים מספר תנאים הכרחיים, הקשורים בכמות ואיכות העצם, מבנה השיניים הסמוכות ואתר ההשתלה המיועד, ומצב בריאות האדם המועמד לקבלת השתל.
הבעיה אצל סוכרתיים הינה תהליך הריפוי הפגום, דבר שיכול להביא לחוסר קליטה של השתל. במקרים של סוכרת מאוזנת ניתן בדרך-כלל להחדיר שתלים שיניים (בתנאי ששאר התנאים מתאימים, כמובן). כאשר הסוכרת אינה מאוזנת, אין לבצע שתלים. בכל מקרה מומלץ לבצע את הפרוצדורות הניתוחיות (החדרת השתלים) במרפאות במרכזים הרפואיים הגדולים.

הנחיות לקבלת טיפולי שיניים אצל סוכרתים:
חשוב להבדק אצל רופא שיניים מוקדם ככל האפשר, בכדי למנוע התפתחות זיהומים בחלל הפה. גם אם לא חשים כל כאב או הפרעה בחלל הפה (שיניים או חניכיים), חשוב להבדק אצל רופא השיניים ולוודא שאין צורך בטיפול. כפי שהוסבר, הסוכרת מחמירה את הזיהומים בחלל הפה (עששת, מחלות חניכיים), ודלקות החניכיים פוגעות בבקרת הגלוקוז. לכן אסור לדחות את בדיקת וטיפול השיניים לאחר הטיפול בסוכרת, הטיפול בשיניים חייב להתקיים בהקדם. בנוסף לכך, יש להבדק אצל רופא החניכיים, בכדי לשלול זיהומים ממקור החניכיים. חשוב מאוד ליידע את רופא השיניים על הסוכרת עוד לפני תחילת הבדיקה. חשוב לעדכן אותו בסוג הסוכרת, רמות הגלוקוז העדכניות בדם ובכל התרופות הניטלות. רצוי שרופא השיניים ישוחח עם הרופא המטפל בסוכרת, בכדי לקבוע את מהלך הטיפול.
בחולים עם סוכרת מסוג 2 (שאינה תלויה באינסולין) כאשר אין סיבוכים והמחלה תחת בקרה רפואית, ניתן לקיים טיפול שיניים רגיל, אלא אם התפתח זיהום חריף. כאשר קיימים סיבוכים (מחלות כליה או מחלות לבביות) יש צורך בתכנון הטיפול בשיניים בעזרת הרופא המטפל בסוכרת. גם חולים המטופלים באינסולין או שאינם נמצאים בבקרה רפואית מתמדת דורשים התייחסות מיוחדת בטיפול בשיניים, תוך התייחסות לצרכים הרפואיים.
חולים המטופלים באינסולין חייבים להקפיד ליטול את מינון האינסולין הקבוע ולאכול את הארוחות הסדירות לפני טיפול השיניים (למרות שישנה נטייה לא לאכול לפני טיפול שיניים, המנעות מאכילה מהווה סיכון במקרה זה). בכדי להקטין את הסיכון לירידה ברמות הגלוקוז בדם בזמן הטיפול, רצוי שטיפולי השיניים יתקיימו בשעות הבוקר, אולם ישנם מקרים בהם הטיפול המועדף הוא בשעות אחר הצהריים (זמן הטיפול המועדף יקבע ביעוץ עם הרופא המטפל בסוכרת). אם בזמן הטיפול חשים בסימן כלשהו של תגובה לאינסולין, חשוב ליידע מייד את רופא השיניים. רצוי להביא בתיק חטיף מתוק, למקרה שתתרחש תגובה לאינסולין.
טיפול השיניים כרוך לרוב בדחק (לחץ נפשי), שעלול לגרום לירידה ברמות הגלוקוז בדם. רופא השיניים ינסה להקטין את הדחק ככל האפשר. הרדמה מקומית (אלחוש) מתבצעת במרפאת השיניים בכדי למנוע כאב בזמן הטיפול, ויעילה בהקטנת ומניעת הדחק. לחולים סוכרתיים מותר להשתמש בחומרי ההרדמה המקומית המקובלים במרפאות השיניים. שיטה נוספת להקטנת הדחק הינה סדציה. בצורה זו נעשה שימוש בחומרים שונים להרגעה, במתן דרך הוריד או בנשימה ("גז הצחוק"). בסוכרתיי מתן טיפול תרופתו להרדמה והרגעה (סדציה) דורש בדרך-כלל שינויים במינוני התרופות הניטלות, ואינו מומלץ לביצוע במרפאות השיניים. אם חייבים לעשות שימוש בסדציה, יש לפנות למרפאות המתמחות בכך במרכזים הרפואיים הגדולים.
אם מתוכנן טיפול כירורגי או ניתוח חניכיים, חשוב מאוד להקפיד על דיאטה נכונה. גם לאחר הניתוח יחס חלבונים\פחמימות\שומנים וצריכת הקלוריות הכוללת חייבים להישמר, בכדי לשמור על רמות גלוקוז תקינות בדם. במקרים רבים יש צורך לטחון את המזון או להשתמש בתוספי מזון נוזליים.
יש לעקוב גם אחר ההנחיות הניתנות בסעיף "הטיפול בחניכיים".
בסוכרת לא מאוזנת, כאשר בקרת רמת הגלוקוז אינה טובה, או כאשר ישנם סיבוכים רפואיים קשים או כאשר הטיפול בשיניים נרחב, השינויים במינון התרופות ובדיאטה רבים, ויש לעבור את הטיפולים בשיניים תחת אשפוז בבית-חולים.

לסיכום:
• חלל הפה, השיניים, החניכיים וריריות פה מושפעים מן הסוכרת, וחשופים לזיהומים ומחלות.
• דלקות בחניכיים פוגעות ברמות הגלוקוז בדם. טיפול בדלקות החניכיים עשוי לשפר את רמות הגלוקוז בדם.
• ניתן וחשוב לבצע טיפולי שיניים וטיפולי חניכיים בשלב מוקדם ככל האפשר.
הטיפול בשיניים ובחניכיים מהווה חלק מהטיפול הכולל בסוכרת.
• חשוב להיבדק אצל רופא שיניים ואצל רופא חניכיים מדי שנה.
• מחלת החניכיים והגדלת החניכיים ניתנות בדרך-כלל למניעה על-ידי אבחון וטיפול מוקדמים. אם המחלה כבר קיימת, טיפול חניכיים מתבצע בכדי לעצור\להאט את התקדמותה ולשמור על בריאות החניכיים. לכן יש לעבור בדיקת חניכיים גם אם לא חשים במחלה, לאבחן את מצבם ולטפל לפי הצורך.
• חשוב להקפיד על גהות פה טובה ועל נקיון הפה, ולהגיע לתחזוקות ולביקורות מדי חודשיים-שלושה, בכדי למנוע התפתחות זיהומים.
• חשוב ליידע את רופא השיניים ואת רופא החניכיים לגבי הסוכרת. הרופא יתכנן את הטיפול בהתאם למצב הבריאותי, בהתייעצות עם הרופא המטפל.
• הצורך בנטילת אנטיביוטיקה לפני טיפול אינו חד משמעי, ונקבע בייעוץ בין רופא השיניים לרופא המטפל.
אנטיביוטיקה תינתן בכל מקרה של זיהום חריף.
• במקרים של סוכרת מאוזנת ללא סיבוכים, טיפול בשיניים לא דורש התאמה מיוחדת בדרך-כלל.
• במקרים של סוכרת לא מאוזנת או במקרים של זיהום חריף יש לקבל את הטיפול במרפאות פה ולסת במרכזים הרפואיים הגדולים.
• בכל מקרה, תוכנית הטיפול בשיניים ובחניכיים תתבצע לאחר התייעצות בין רופא השיניים\רופא החניכיים והרופא המטפל בסוכרת.

___________________________

ד"ר אורית אטינגר-ברק , D.M.D., M.Sc
ד"ר מיכה פלד D.M.D., M.D.
המחלקה לכירורגית פה ולסתות
מרכז רפואי רמב"ם, חיפה.